נסיכה דרומית - מאורי רוזנבלט
נסיכה דרומית
היא התחילה להתאמן רק בגיל 9 ולמרות זאת כבר הספיקה לעשות קפיצה עצומה ולהתחרות ואף להתברג למקומות הראשונים בתחרויות בינלאומית. היא בחורה פקחית ומרוכזת במטרה, דוגמנית ושחקנית ולומדת בכיתת מדעים בהצטיינות יתרה! היא חולמת על מדליה אולימפית ולא שוכחת שצריך גם לחשוב על היום שאחרי הקריירה הספורטיבית.
מאורי רוזנבלט בראיון בלעדי לאתר ההתעמלות האומנותית הישראלי
ראיין: רון אביטל
צילומים: גריגורי בולשק ורון אביטל
מאורי בת 15, עולה לכיתה י' ומתאמנת במכבי אשדוד בהנהלתה של לנה ויינבלט. היא החלה להתאמן בגיל 9 המאוחר יחסית. היא נולדה לאימא חד הורית בצרפת ועלתה לארץ בגיל חודש.
למרות שלא בורכה בגמישות יוצאת דופן מזו הנחוצה לענף זה, מספרת שהאהבה לספורט היא שהביאה אותה להשקעה הרבה. בשנתיים האחרונות החלה להתאמן 6-7 פעמים בשבוע ולטוס לתחרויות בינלאומיות ביוון, בלגיה צרפת, והקיץ ראינו אותה גם בספרד.
מאורי מספרת בחום כי המאמנות לנה, אסטה ומריה ויינבלט מלוות את אותה מתחילת דרכה משקיעות בה הן במישור המקצועי: אימונים ארוכים, בניית תרגילים והתאמת מוסיקה לתרגילים, ציוד והלבשה, הסעות לאימונים ותחרויות, נסיעות לחו"ל וכד' והן במישור המנטאלי: תמיכה ואהבה, הבנה ויחסי חברות, עבורי הן בדיוק כמו משפחה, מדגישה מאורי.
מה מביא אותך להתעמלות אומנותית בגיל כל כך מאוחר?
התחלתי את הקריירה באופן מפתיע דווקא בקרטה, בכיתה ה' הגיעה לכיתה ילדה חדשה והתחברנו, אף האמהות שלנו התחברו, אותה ילדה התאמנה בהתעמלות אומנותית וסחבה אותי איתה. באותה השניה התאהבתי מיד בספורט ומשם הכול כבר היסטוריה. כבר ביום העוקב התחלתי להתאמן אצל המאמנת לנה וינבלט במכבי אשדוד.
מתי התחילו להגיע ההישגים?
נכנסתי לליגה התחרותית בגיל 12, גיל מבוגר באופן יחסי לענף, בשנה הראשונה הרגשתי אמנם את הקושי אך בשנה השנייה כבר הצלחתי להתברג לגמרים. בשנה השלישית כבר הגיעו ההישגים המכובדים יותר, כך למשל, בדרגת נערות, מקום ראשון כללי בטורניר חולון הבינלאומי (התחרות המקבילה לגרנד פרי חולון 2008, ר.א), מקום 8 כללי בטיאה צרפת, בישראל מקום 2 באליפות הארץ.
כאשר את אומרת עבודה קשה, מה המשמעות מבחינתך?
כוונתי היא מעבר משלושה ארבעה ימי אימונים לשישה, ארבע עד חמש שעות כל אימון ולעיתים אף יותר. עבורי זה היה שינוי מאוד מאוד משמעותי, משום שגם בית הספר קיים וכבודו במקומו מונח (מאורי לומדת בכיתה מדעית!). כמובן שכל המעבר הפתאומי לא קל, לא הייתה תקופת הסתגלות, מדובר בויתור על חופשים וחגים.
כיצד מתמודדים פסיכולוגית עם אחריות כה כבדה דווקא בגיל שהמאפיין המרכזי שלו הוא חוסר אחריות?
האחריות נובעת מהשייכות למסגרת הזו, אך אותה מלווה תמיכה אינסופית בכמה מובנים, האחד הוא תמיכה אין סופית מאמא שלי, אחיותיי והמאמנות, אם זה הגעה מבית ספר ועזרה שלהן בכל דבר הכי קטן על מנת לא לאחר לאימון, או התחשבות מצד המאמנות בעת תקופת מבחנים. במישור השני מדובר על חשיבה חיובית אין סופית, כמעט כל יום נדרש לקום בבוקר ולהגיד לעצמך יהיה בסדר, יהיה טוב, זה משאיר אותך נאמן למסגרת.
את מצליחה להבין שמדובר באחריות מאוד כבדה?
חד משמעית כן.
מפחד, לאכזב מישהו?
בהחלט כן, את המשפחה והמאמנות. אני מבלה עם המאמנות כמעט את רוב היום, חשוב לי מאוד כיצד אני מתפסת בעיניהן.
החשש מלאכזב הוא המניע המרכזי להצלחה?
הוא בהחלט מניע חשוב אך לא היחידי. הרצון האישי שלי להצליח הוא שנותן את הדחיפה המרכזית.
מה מסתתר מאחורי הרצון להצליח?
ברור לך שזו תחושה שקשה לתיאור, אני חושבת שדי היה לראות את הבעת הפנים שלי לאחר טורניר חולון הבינלאומי על מנת להבין את שכרון ההצלחה.
תנסי לתאר אותה.
כמו להיות על גג העולם, אין אף אחד מעליך, העולם יפה, הכול בסדר. חשוב לי לציין שההצלחה עבורי היא לא רק המיקום בתחרות אלא ההשתתפות עצמה, הנכחות בתחרות, היישום של כל האימונים.
בזמן האימונים חושבים על ההישגים?
לא, חושבים על התרגיל, נדרש ריכוז מאוד גבוה על מנת לבצע ברמת דיוק גבוהה. באימון המוח מתנקה, אני נפרדת מהעולם האמיתי, לטוב ולרע, ומשתדלת להתרכז רק בביצוע הכי טוב שיש. האולם עבורי הוא כמו מקום מוגן המאפשר לי להתעסק רק בדבר אחד.
אך, הרי האולם הוא לא רק מקום אופטימי גם אם מתעסקים רק בהתעמלות אומנותית, הרי באימון מעורבים גם לא מעט רגעי משבר, תרגיל שלא מצליח למרות שמנסים שוב ושוב, אז איך בכל זאת מצליחים להיכנס לכזה מצב סטרילי?
לא הכול לא הולך באולם, אך בהחלט זה דבר שלוקחים בחשבון. אם כבר קשה, האולם הוא מסגרת נוחה משום התמיכה שעוטפת באהבה אותה מקבלים מהמאמנות והחברות הנהדרות שמתאמנות יחד איתי.
כיצד את מתמודדת עם כשלון בתחרות, כזו שכלום לא הצליח בה?
הכישלון הוא חלק חשוב מאוד בדרך להצלחה. אין ספק שהכישלון מאכזב, במיוחד כאשר הוא מגיע בגלל חוסר ריכוז רגעי או סיבה דומה, אך יחד עם זאת בקריירה ארוכה הכישלון הנקודתי מקבל משקל קטן. בבוקר למחרת עדיין קמים עם חיוך, מחייכים וממשיכים בעבודה הקשה לעבר המטרה הבאה. אי אפשר לחשוב שלילי אם את ספורטאית.
אדם רגיל מתמודד עם כישלון בצורה שספורטאי מתמודד איתה?
אני לא יודעת, תמיד הייתי גם ספורטאית, אני מניחה שאי אפשר להתקדם בספורט ללא ההתייחסות לכישלון כפי שהסברתי קודם לכן.
איך מתקדמים כספורטאית בהתעמלות אומנותית?
עובדים קשה, מתמידים ומאמינים בעצמך.
מה עם נתונים אישיים?
אותי אתה לא יכול לשאול על נתונים אישיים, לא היו לי מעולם, אני מפצה על כך בעבודה מאוד קשה עם מכשיר, זריקות אינסופיות ועוד.
ברור שהתעמלות אומנותית, כמו כל ענף ספורט היא פירמידה. מה לדעתך מבחין בין מי שתגיע לקודקוד הפירמידה או לפחות לטווח הצר לבין מי שתישאר בבסיס הרחב?
אני מאמינה שמדובר בשילוב של רצון אישי ואדם שידחוף אותך להצליח. יחד עם זאת, הדחיפה היא לא החלק החשוב, כל מתעמלת יכולה להגיע למעלה בעזרת נחישות.
הנתונים האישיים כן ישפיעו באיזשהו מקום?
בוודאי, שלא תבין אותי לא נכון. אך למרות זאת עדיין ניתן להגיע לצמרת העולמית.
ומגבלות כספיות מפריעות? אחרי הכול גדלת לאימא חד הורית.
אני מאמינה בפשטות, היופי מגיע דרך התרגיל. עם זאת, אני לא נאיבית ואני מבינה שבכדי להצליח ברמות הגבוהות נדרש כסף לא ולא מעט, למשל המגבלות לטוס לתחרויות בינלאומיות וכתוצאה מכך היכרות פחותה איתי. חשוב לי מאוד להדגיש שהכסף יכול אמנם לעכב, אך לא למנוע ממתעמלת, הנחישות חזקה ממנה.
הקשיים הכלכליים בבית מטרידים במהלך האימון?
אין ספק שהם תמיד יושבים בתת מודע, אך כפי שאמרתי קודם לכן, אני משתדלת להשאיר את הראש נקי במהלכו. כשאני מגיעה הביתה אני מתמודדת עם כל מה שנדרש ממני.
את בחורה מאוד סימפטית, את לא מפסיקה לחייך ולשוחח עם המאמנות יותר כחברה. איך אפשר להצליח כאשר אין את הדיסטנס הרגיל בין מאמנת למתעמלת?
באימון זה מעט אחרת ממה שאתה מתרשם כעת, הקשיחות כן קיימת. אך אני יודעת לערוך את ההבחנה ולהבין את המשמעות של הקפדנות איתי. בחיי היום יום אל תשכח שהן כמעט כל עולמי, אני מאוד נהנית לשוחח עם האנשים הכי קרובים אליי ובמיוחד שהן מאוד נחמדות.
מעבר לסימפטיה את גם בחורה מאוד נאה, אני בטוח שבגיל ההתבגרות מתחילים כבר לחזר אחריך, איך את מגיבה לתהליך שאחרי הכול הוא טבעי ועובר כמעט על כל נערה?
אני אגיד לך בכנות, אני לא מוצאת צורך וזמן בכך כעת. אני לא חושבת שעל מנת להרגיש טוב אני צריכה להיות מחוזרת.
זה לא קצת מלאכותי?
לא. לא מרגישה שזה דבר שנחוץ לי כעת. מעבר לכך, משום שעם לוח זמנים כמו שלי, הראש לא מצליח להגיע למחשבות על זוגיות בשלב הזה.
מה החלום הגדול ביותר שלך אם כעת היה לך זמן פנוי?
עד כמה שזה לא ישמע טיפשי, להיות עם המשפחה שלי, עם אמא והמשפחה (שחלקה לא נמצא בארץ). זה משהו שלצערי אולי כל כך טריוויאלי לכולם אך לא לי, עבורי זה חלום גדול.
בעולם ההתעמלות האומנותית כמה מהמתעמלות גם משחקות ומדגמנות. מצליח לדבר אליך?
יכול מאוד להיות מעניין. בעבר כבר השתתפתי בכמה פרסומות לחברות מאוד מאוד מוכרות. זה אולי הקטע הנערי שבי, תראה לי ילדה שלא חולמת על כך.
אמרת שאת לומדת בכיתת מדעים. מדוע? לא קשה מידיי השילוב של שני התחומים?
אני מאוד תחרותית וזה תחום שככל הנראה הכי קרוב לספורט. מדעים זה קשה, אך משום שאני מבינה את המגבלות של בגלל היותי מתעמלת סיגלתי לעצמי דרך לסיים שיעורי בית בשעה במקום בשלוש ועוד.
לא מרגישה שצריך לבחור?
לא, אני אוהבת את שניהם באותה מידה.
איפה היינו רואים אותך כיום אם לא היית מגיעה להתעמלות אומנותית?
ככל הנראה שלכיוון המשחק, הייתי מגיעה לבמה באיזשהו אופן.
מה היית רוצה שאשאל אותך? מה הכי היית רוצה שידעו עליך?
לא רוצה שיטעו ברושם הראשוני כלפיי. אני לא רוצה שיחשבו שאני מרוחקת, אני אדם חברותי ולא סנוב.
את רואה את עצמך באולימפיאדה?
כן. אם לא באישי אז בטח שבקבוצתי. אם עשיתי קפיצה כה גדולה בזמן קצר, אז אין ספק שזה אפשרי.
איפה נראה אותך ביום שאחרי ההתעמלות האומנותית?
יש לי הרבה תחומי עניין, אני מוצאת את עצמי קשורה איכשהו להתעמלות, אולי לנהל, אני רוצה להיות מעורבת בניהול באופן כלשהו.
איזה מסר את שולחת למתעמלות הצעירות?
לא בהכרח להקשיב לכל מה שאומרים האחרים שרוצים לעצור, להקשיב לקול הפנימי ולהצליח.
[ 1 ]
